P906599

מתוך עמוד ענן

אינכם מורשים לערוך דף זה, מהסיבה הבאה:

באפשרותכם לצפות בטקסט המקור של הדף, ואף להעתיקו:

{{Point |Lon=34.58897885018541 |Lat=30.501744495614247 |Height=916 |MeasuredByGPS=No |Name=מיקרוליטים "כחול אשר על שפת הים" |Description=בכתף מדרון זה בשולי נחל שקדים (אילונים בעבר) מצוי כנראה אתר אפי-פליאוליתי קדום אשר טרם נחפר. על פני השטח פזורים מאות כלי צור זעירים בהם השתמש האדם הקדמון לעבודות הבית והשדה המגוונות. חלק מהמיקרוליטים (שמם בה כי לעומת רוב שאר כלי הצור של האדם הפרה-היסטורי אלה קטנים לרוב מ-3 ס"מ ורוחבם קטן מסנטימטר) שבורים במכוון בניצב לשפות הכלי ורק שפתם האחת מחודדת ומשובררת - מיקרוליטים אלה שימשו כחלקי סכינים חדות ששובצו במגלי החקלאים הקדומים בעולם; על פני שפת המיקרוליט ניתן להבחין בסימני חריצה של שיבולי השעורה וחיטת הבר שנקצרו בימי קדם. חרמשים קדומים כאלה נמצאו באתרים האפיפליאוליטים בכל רחבי הסהר הפורה ובמיוחד בישראל. מתקופה זו ידועה בנגב התרבות החריפאית אשר נחקרה ותועדה, כאן קרוב לידנו באתר הר-חריף על ידי הארכיאולוג הישראלי מהאוניברסיטה העברית - נייג'ל מוריס. באתר נוסף באזור מכתב רמון נמצא על ידי הפלינולוג הישראלי אורי ברוך פירות ערער אדום בתוך שרידי מדורה אפי-פליאוליטית. זהו ממצא חשוב ביותר המעיד כי יערות הערער האדום השולטים כיום בהרי אדום היו לפנים גם בהר הנגב. שרידיהם האחרונים גדלים לתפארת בהרי צפון-סיני - גבל הלל, מע'רה ויעלק. זרעי ערער אדום נמצאו על ידי מרדכי כסלו במערה בנחל דוד והוא משער כי ערערים גדלו במדבר יהודה בתקופת בית-שני. השערה אלטרנטיבית הגיונית יותר היא שפירות ערער אלה הובאו על ידי יהודים שגרו באותה תקופה (כמו בבתא...) באדום ומואב. מפירות הערער(ברוואש) מכינים ריבה וענפיו ופיריו משמשים כ"אחד מסממני הקטורת). |Accessibility=רכב פרטי |PointType=צמחיה ובע"ח |Contributors=אבי שמידע |csrc=SZ17 |LastUpdate=7/5/2019 02:29:02 |WinId=636978905420668192 |LongDescription= |ExtLinks= |images= }}

חזרה לדף מיקרוליטים "כחול אשר על שפת הים".