בית העלמין של נהלל
מתוך עמוד ענן
(שם:בית העלמין של נהלל. תיאור:השמות שעיצבו את ההיסטוריה של העמק ושל ראשית ההתיישבות חקוקים על גבי המצבות. בין המצבות גם חנה מייזל שוחט ובעל) |
|||
| (גרסת ביניים אחת אינה מוצגת) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{Point | {{Point | ||
| - | |Lon=35. | + | |Lon=35.214825236048 |
| - | |Lat=32. | + | |Lat=32.703292925683 |
|Height=171 | |Height=171 | ||
| - | |MeasuredByGPS= | + | |MeasuredByGPS=Yes |
|Name=בית העלמין של נהלל | |Name=בית העלמין של נהלל | ||
| - | |Description=השמות שעיצבו את ההיסטוריה של העמק ושל ראשית ההתיישבות חקוקים על גבי המצבות. בין המצבות גם חנה מייזל שוחט ובעלה אליעזר שוחט, הנרצחים הראשונים במאורעות תרצ"ו שנרצחו ע"י כנופית עז א-דין אל קאסם, אליעזר (ליפא) יפה (הוגה רעיון מושב העובדים, ממייסדי נהלל, ויזם ומנהל ראשון של "תנובה") משה דיין, בנו אסי דיין, אלוף משה (מוסה) פלד. אילן רמון ובנו אסף רמון, סבתו (סבתא טוניה מהספר "הדבר היה ככה") ואימו של הסופר מאיר שליו. אלעזר וולקני מגלה החיים בים המוות | + | |Description=השמות שעיצבו את ההיסטוריה של העמק ושל ראשית ההתיישבות חקוקים על גבי המצבות. בין המצבות גם חנה מייזל שוחט ובעלה אליעזר שוחט, הנרצחים הראשונים במאורעות תרצ"ו שנרצחו ע"י כנופית עז א-דין אל קאסם, אליעזר (ליפא) יפה (הוגה רעיון מושב העובדים, ממייסדי נהלל, ויזם ומנהל ראשון של "תנובה") משה דיין, בנו אסי דיין, אלוף משה (מוסה) פלד. אילן רמון ובנו אסף רמון, סבתו (סבתא טוניה מהספר "הדבר היה ככה") ואימו של הסופר מאיר שליו. אלעזר וולקני מגלה החיים בים המוות, עילי זיסר מפקד צוות בסיירת מטכל שנפל בכפר עזה בשמיני עצרת, שביעי באוקטובר. |
| - | + | ||
| - | + | ||
|images=2012.11.4-084944.785.iphone.jpg,2012.11.4-085953.362.iphone.jpg | |images=2012.11.4-084944.785.iphone.jpg,2012.11.4-085953.362.iphone.jpg | ||
| + | |Accessibility= | ||
|PointType=קבר | |PointType=קבר | ||
| - | + | |Contributors=צבי 1956, גלעד קליין, דניאל אייזן, Hagitmt, ליאו, חוגי סיירות, Tadi, צוות08, Sambentov | |
| - | |Contributors=צבי 1956, גלעד קליין, דניאל אייזן, Hagitmt, ליאו, חוגי סיירות, Tadi, צוות08 | + | |csrc=mobile |
| - | |csrc= | + | |LastUpdate=5/5/2024 08:16:08 |
| - | |LastUpdate= | + | |
|WinId=633883731427100001 | |WinId=633883731427100001 | ||
| - | | | + | |LongDescription=בצידו הצפוני של בית הקברות בשולי חומת הבטון הקטנה עומדת מצבת אבן גדולה ובולטת, היוצאת דופן בבית הקברות, על המצבה כתובת בגרמנית המנציחה את הראשונים שהגיעו לארץ כחלוצים לפני המחנה. הכתובה מספרת כי ב 1867 התיישבו חלוצים, חברים מהאגודה הטמפלרית במג'דל, כניפס וסמוניה, ואבן זו היא מצבה לזכרם. החלוצים הם צעירי הקהילה בגרמניה שחששו מגיוסם לצבא החליטו לעשות מעשה, הם הקדימו ויצאו לארץ להתיישב בעמק יזרעאל על אדמות הכפר כניפס לימים הקיבוץ שריד, אדמות מ'גדל היא מגדל העמק וסמוניה היום תמרת, הקבוצה עברה תלאות וסבל, רכושם נשדד, השלטון המקומי התנכל להם, המיסים שנגבו מהם גמרו את רכושם והקדחת עשתה בהם שמות, מתוך 25 החלוצים האמיצים 15 מתו בתחילת המאבק, האחרים עזבו לגרמניה או התפזרו במושבות האחרות שהחלו לקום אחריהם (השניה אחריהם היתה חיפה). האנדרטה בבית הקברות הוקמה והוצבה בבית לחם הגלילית, המושבה בית לחם הגלילית הייתה למעשה המשך עשייתה של הקבוצה וביקשה לשמר את זיכרונותיהם של הראשונים באנדרטת הבזלת המרשימה. האנדרטה נחנכה ברוב פאר בשנת 1933 על ידי חברי הקהילה הטמפלרית מכל הארץ, שאף העלו כאן את ההצגה 'סמוניה', שבה שיחקו ילדי בית לחם הגלילית את דמויותיהם של המתיישבים הצעירים, והבדואים המקומיים, עד לסופה הטראגי של ההתיישבות. הופמן ראש הקהילה כתב ביומנו: "גם הם מתו בשביל המקדש בירושלים, בזמן שרותם את הרעיון האלוהי של המקדש". הקבוצה בזמן שהותה בעמק הוצאה ממסגרת הקהילה הטמפלרית בכדי לא לקבל אחריות על גורלה, אבל לאחר כישלונם שלחה הקהילה בגרמניה תרומה קטנה למתיישבים אולי בכדי להצדיק את מצפונם. |
| + | בשנת 1970 עם פירוק בית הקברות הטמפלרי בבית לחם הגלילית, נלקחה גם המצבה הזו והועברה לבית הקברות בחיפה, כזיכרון לנחשונים וראשונים בעמק. | ||
| + | |ExtLinks=http://www.youtube.com/watch?v | ||
}} | }} | ||
גרסה אחרונה מתאריך 08:16, 5 במאי 2024
171 מ'
תקציר
השמות שעיצבו את ההיסטוריה של העמק ושל ראשית ההתיישבות חקוקים על גבי המצבות. בין המצבות גם חנה מייזל שוחט ובעלה אליעזר שוחט, הנרצחים הראשונים במאורעות תרצ"ו שנרצחו ע"י כנופית עז א-דין אל קאסם, אליעזר (ליפא) יפה (הוגה רעיון מושב העובדים, ממייסדי נהלל, ויזם ומנהל ראשון של "תנובה") משה דיין, בנו אסי דיין, אלוף משה (מוסה) פלד. אילן רמון ובנו אסף רמון, סבתו (סבתא טוניה מהספר "הדבר היה ככה") ואימו של הסופר מאיר שליו. אלעזר וולקני מגלה החיים בים המוות, עילי זיסר מפקד צוות בסיירת מטכל שנפל בכפר עזה בשמיני עצרת, שביעי באוקטובר.
הרחבה
בצידו הצפוני של בית הקברות בשולי חומת הבטון הקטנה עומדת מצבת אבן גדולה ובולטת, היוצאת דופן בבית הקברות, על המצבה כתובת בגרמנית המנציחה את הראשונים שהגיעו לארץ כחלוצים לפני המחנה. הכתובה מספרת כי ב 1867 התיישבו חלוצים, חברים מהאגודה הטמפלרית במג'דל, כניפס וסמוניה, ואבן זו היא מצבה לזכרם. החלוצים הם צעירי הקהילה בגרמניה שחששו מגיוסם לצבא החליטו לעשות מעשה, הם הקדימו ויצאו לארץ להתיישב בעמק יזרעאל על אדמות הכפר כניפס לימים הקיבוץ שריד, אדמות מ'גדל היא מגדל העמק וסמוניה היום תמרת, הקבוצה עברה תלאות וסבל, רכושם נשדד, השלטון המקומי התנכל להם, המיסים שנגבו מהם גמרו את רכושם והקדחת עשתה בהם שמות, מתוך 25 החלוצים האמיצים 15 מתו בתחילת המאבק, האחרים עזבו לגרמניה או התפזרו במושבות האחרות שהחלו לקום אחריהם (השניה אחריהם היתה חיפה). האנדרטה בבית הקברות הוקמה והוצבה בבית לחם הגלילית, המושבה בית לחם הגלילית הייתה למעשה המשך עשייתה של הקבוצה וביקשה לשמר את זיכרונותיהם של הראשונים באנדרטת הבזלת המרשימה. האנדרטה נחנכה ברוב פאר בשנת 1933 על ידי חברי הקהילה הטמפלרית מכל הארץ, שאף העלו כאן את ההצגה 'סמוניה', שבה שיחקו ילדי בית לחם הגלילית את דמויותיהם של המתיישבים הצעירים, והבדואים המקומיים, עד לסופה הטראגי של ההתיישבות. הופמן ראש הקהילה כתב ביומנו: "גם הם מתו בשביל המקדש בירושלים, בזמן שרותם את הרעיון האלוהי של המקדש". הקבוצה בזמן שהותה בעמק הוצאה ממסגרת הקהילה הטמפלרית בכדי לא לקבל אחריות על גורלה, אבל לאחר כישלונם שלחה הקהילה בגרמניה תרומה קטנה למתיישבים אולי בכדי להצדיק את מצפונם.
בשנת 1970 עם פירוק בית הקברות הטמפלרי בבית לחם הגלילית, נלקחה גם המצבה הזו והועברה לבית הקברות בחיפה, כזיכרון לנחשונים וראשונים בעמק.
סיווג: קבר
נגישות:
מקור:צבי 1956, גלעד קליין, דניאל אייזן, Hagitmt, ליאו, חוגי סיירות, Tadi, צוות08, Sambentov
תאריך עדכון: 5/5/2024 08:16:08
קישורים חיצוניים
http://www.youtube.com/watch?v
