ג'בל מונטר
מתוך עמוד ענן
| שורה 12: | שורה 12: | ||
קצת ביצורים מצפון שנותרו ממלחמת העולם הראשונה של דיוויזית האנזק הבריטית שבנו פה תצפית וחשבו לפרוץ מכן מזרחה.. | קצת ביצורים מצפון שנותרו ממלחמת העולם הראשונה של דיוויזית האנזק הבריטית שבנו פה תצפית וחשבו לפרוץ מכן מזרחה.. | ||
המסלע הוא קרטוני מהסנון. | המסלע הוא קרטוני מהסנון. | ||
| + | |LongDescription=המשנה מציינת שהצוק ממנו נדחף השעיר אל מותו היה תשעים ריס מירושלים כלומר בין 12 ל-14 קילומטר. הועלו מספר השערות לגבי מקום הצוק, חלקם נמצאים במרחק המצוין במשנה ואחרים רחוקים יותר, הידוע שבהם הוא ג'בל מונטר המכונה "הר העזאזל" בשל כך. | ||
| + | שִׁילּוּחַ שָׂעִיר לַעֲזָאזֵל הוא מצווה שהייתה מקוימת ביום הכיפורים בתקופת בית המקדש. במצווה זו, באופן יוצא דופן היו משלחים תיש למדבר, ולא היו מקריבים אותו כקורבן על גבי המזבח כנהוג. | ||
| + | |||
| + | חז"ל אומרים שעל השעירים להיות דומים במראם (בצבעם), בגודלם ובדמיהם (בערכם הכספי), ויש לקנות את שניהם ביחד, אך אין דינים אלה מעכבים. תנאים ואמוראים חלוקים האם הגורל מעכב או שמא אינו אלא למצווה. ההלכה שנפסקה היא שהגורל מעכב: כל עבודת יום הכיפורים בטלה אם אין השעירים נבחרים על-פי הגורל. גם בספר הזוהר מודגשת חשיבות ההגרלה והחובה לקיימה לקביעת רצון ה'. | ||
| + | |||
| + | הכהן הגדול מתוודה את עוונות בני ישראל, בשעת הווידוי הוא סומך את ידיו על ראש השעיר. לאחר הווידוי, נותן הכהן לשליח את השעיר. לצורך היציאה מהמקדש הוכן כבשׁ מיוחד, מעין גשר, שאפשר מעבר של האיש העתי (זה שנבחר למשימה) ללא להדחק בין הצופים הרבים הבאים לראות את עבודת הכהן גדול. הגמרא מספרת שהכבש נועד למנוע מאנשים (שכונו בבליים או אלכסנדרונים) שבקשו לזרז את יציאת השעיר הנושא על גבו את עוונות ישראל, מלמשוך בשערותיו של השליח. | ||
| + | |||
| + | האיש הולך עם השעיר למקום במדבר, במרחק תשעים ריס (קרוב ל-12 ק"מ) מירושלים, כשבכל מיל (כקילומטר) מחכה לו סוכה ובה מזון ומים. יושבי הסוכות מלווים אותו מסוכה לסוכה, והאחרון לא מלווה אותו עד הצוק, אלא עומד מרחוק. | ||
| + | |||
| + | המשלח חותך לשניים את הלשון של זהורית (מעין צמר שקשור על קרניו של העז), וקושר חצי בין קרני השעיר וחצי על הסלע, ואז דוחף את השעיר מהצוק, והשעיר מתדרדר ומת - "ולא היה מגיע לאמצע ההר עד שהיה נעשה איברים איברים". | ||
| + | |||
| + | המשלח חוזר אל הסוכה, ויושב שם עד צאת החג. נהוג שהמשלח בא לפגוש לאחר יוה"כ את הכהן הגדול, ואומר לו: "עשינו שליחותך!" | ||
| + | |||
| + | פגאני או לא תחליטו אתם! | ||
|images=316510 1526009527477 1751822242 788067 1001042010 n.jpg,320203 1526012087541 1751822242 788077 966884648 n.jpg,308659 10150321477949320 849629319 7831162 1072950287 n.jpg, | |images=316510 1526009527477 1751822242 788067 1001042010 n.jpg,320203 1526012087541 1751822242 788077 966884648 n.jpg,308659 10150321477949320 849629319 7831162 1072950287 n.jpg, | ||
|PointType=הר | |PointType=הר | ||
| - | |Contributors=עמית הורן, Gbg, Taylorh, שירין ב.י | + | |Contributors=עמית הורן, Gbg, Taylorh, שירין ב.י, Tzafrirt1 |
|csrc=I14 | |csrc=I14 | ||
| - | |LastUpdate= | + | |LastUpdate=10/25/2013 10:12:11 |
|WinId=633539615925385786 | |WinId=633539615925385786 | ||
| - | |||
|Accessibility= | |Accessibility= | ||
|ExtLinks= | |ExtLinks= | ||
}} | }} | ||
גרסה מתאריך 10:12, 25 באוקטובר 2013
497 מ'
תקציר
בפסגת ההר יש שרידי מצודה רומית קטנה, וממנה תצפית נפלאה 360מעלות, מהרטבא, כביר וג'דוע, דרך ירושלים ובית-אל ממערב, ועד רכס הכנובּ בדרום.
זיהוי מעניין למקום הוא העזאזל המפורסם, ממנו השליכו את השעיר לעזאזל אל "ארץ גזירה" במדבר על מנת לכפר על ישראל ביום הכיפורים. הזיהוי מתאים למרחק המופיע במקורות – 12מיל מהר הבית.ויש גם שרידים לתחנות בדרך המוליכה מירושלים העתיקה לכיוון ההר./
בין השנים 72-73 נעשו נסיונות קידוח למציאת גז בהר ולכן חלק מדרכי העפר שעולים אליו מקורם באותם נסיונות.
על הפסגה בצד המצודה הרומית יש שרידים של מבנה שהיה כנראה שייך למנזר אוודוקיה(450 לספירה) שנמצא בחאן אל אחמר במישור אדומים.
קצת ביצורים מצפון שנותרו ממלחמת העולם הראשונה של דיוויזית האנזק הבריטית שבנו פה תצפית וחשבו לפרוץ מכן מזרחה..
המסלע הוא קרטוני מהסנון.
הרחבה
המשנה מציינת שהצוק ממנו נדחף השעיר אל מותו היה תשעים ריס מירושלים כלומר בין 12 ל-14 קילומטר. הועלו מספר השערות לגבי מקום הצוק, חלקם נמצאים במרחק המצוין במשנה ואחרים רחוקים יותר, הידוע שבהם הוא ג'בל מונטר המכונה "הר העזאזל" בשל כך.
שִׁילּוּחַ שָׂעִיר לַעֲזָאזֵל הוא מצווה שהייתה מקוימת ביום הכיפורים בתקופת בית המקדש. במצווה זו, באופן יוצא דופן היו משלחים תיש למדבר, ולא היו מקריבים אותו כקורבן על גבי המזבח כנהוג.
חז"ל אומרים שעל השעירים להיות דומים במראם (בצבעם), בגודלם ובדמיהם (בערכם הכספי), ויש לקנות את שניהם ביחד, אך אין דינים אלה מעכבים. תנאים ואמוראים חלוקים האם הגורל מעכב או שמא אינו אלא למצווה. ההלכה שנפסקה היא שהגורל מעכב: כל עבודת יום הכיפורים בטלה אם אין השעירים נבחרים על-פי הגורל. גם בספר הזוהר מודגשת חשיבות ההגרלה והחובה לקיימה לקביעת רצון ה'.
הכהן הגדול מתוודה את עוונות בני ישראל, בשעת הווידוי הוא סומך את ידיו על ראש השעיר. לאחר הווידוי, נותן הכהן לשליח את השעיר. לצורך היציאה מהמקדש הוכן כבשׁ מיוחד, מעין גשר, שאפשר מעבר של האיש העתי (זה שנבחר למשימה) ללא להדחק בין הצופים הרבים הבאים לראות את עבודת הכהן גדול. הגמרא מספרת שהכבש נועד למנוע מאנשים (שכונו בבליים או אלכסנדרונים) שבקשו לזרז את יציאת השעיר הנושא על גבו את עוונות ישראל, מלמשוך בשערותיו של השליח.
האיש הולך עם השעיר למקום במדבר, במרחק תשעים ריס (קרוב ל-12 ק"מ) מירושלים, כשבכל מיל (כקילומטר) מחכה לו סוכה ובה מזון ומים. יושבי הסוכות מלווים אותו מסוכה לסוכה, והאחרון לא מלווה אותו עד הצוק, אלא עומד מרחוק.
המשלח חותך לשניים את הלשון של זהורית (מעין צמר שקשור על קרניו של העז), וקושר חצי בין קרני השעיר וחצי על הסלע, ואז דוחף את השעיר מהצוק, והשעיר מתדרדר ומת - "ולא היה מגיע לאמצע ההר עד שהיה נעשה איברים איברים".
המשלח חוזר אל הסוכה, ויושב שם עד צאת החג. נהוג שהמשלח בא לפגוש לאחר יוה"כ את הכהן הגדול, ואומר לו: "עשינו שליחותך!"
פגאני או לא תחליטו אתם!
סיווג: הר
נגישות:
מקור:עמית הורן, Gbg, Taylorh, שירין ב.י, Tzafrirt1
תאריך עדכון: 10/25/2013 10:12:11
קישורים חיצוניים
