בית טיכו
מתוך עמוד ענן
801 מ'
תקציר
בית טיכו כיום מסעדה ומוזיאון נקרא כך בשל ה-ד"ר אברהם טיכו ואשתו אנה שהתגוררו בבית זה. סיפורו של הבית החל בשלהי המאה ה-19 כחלק מהיציאה המוסלמית מהחומות. הבית נבנה על ידי ערבי אמיד, כחלק מ'שכונת נשאשיבי", משפחה ערבית ירושלמית מפורסמת ועשירה, שרכשו עוד קרקעות ובתים רבים באזור והוא נבנה עבור בנו החתן של אבי אחת המשפחות, אלא שאסון אירוע למשפחה שהייתה אמורה להיכנס לבית, והכלה נפטרה בטרם נישאה לחתן עבורו נבנה הבית. שם רע יצא לבית זה, ואיש לא התגורר בו כמה שנים. לאחר כמה שנים הבית נמכר ליהודי מומר וגרמני בשם מוזס וילהלם שפירא, שהיה מוכר כסוחר עתיקות. לימים תפרסם בתו הצעירה של שפירא, "מרים הרי" ספר בשם "בת ירושלים הקטנה" שם תספר על קורותיה בבית רחב הידיים, ובחצר הגדולה בה התרוצצו חיות קטנות ואף טווסים. לאחר כמה שנים פורסם כי מוזס שפירא הינו שקרו וזייפן, וזאת לאחר שניסה להונות את המוזיאון הבריטי ולמכור למוזיאון מגילה מזויפת, שנכתבה כביכול על ידי כת מדבר יהודה. שערורייה זו ופרסומה הנרחב חיסלה את עסקיו של שפירא, והוא ומשפחתו נאלצו לעזוב את הבית ברחוב הנביאים, וימים ספורים לאחר מכן הוא אף שם קץ לחייו, ניתן לקרוא על פרשת וילהלם בספרה של שולמית לפיד 'כחרס הנשבר'. שוב דבק שם רע לבית, ובמשך שנים ארוכות עמד הבית נטוש, בשנת-1924 הוא ניקנה על ידי ד"ר אברהם טיכו ואשתו אנה, זוג רופאים יהודי שעלה מווינה. בתחילה פתחו השניים מרפאה לחולי עיניים ליד העיר העתיקה, מרפאה זו התפרסמה בעיקר בשל ההצלחה המופלאה בטיפול בחולי גרענת (טרכומה). למרות היותו של הד"ר טיכו דמות אהובה ומכובדת על הכול יהודים וערבים כאחד, בכל זאת בפרעות תרפ"ט הותקף ד"ר טיכו בידי ערבי, וכמעט שנרצח בדקירת סכין. לאחר שהחלים מפצעיו, החליטו בני הזוג טיכו להעביר את המרפאה למקום בטוח, והבית כאן אותר נרכש והוסב למרפאה ובית מגורים. בקומה הראשונה שוכנה המרפאה, והחצר הגדולה הפכה למעין חדר קבלה והמתנה. ואילו קומתו השנייה של הבית שימשה למגורי בני הזוג, מרפאתו של הד"ר טיכו הייתה לשם דבר ורבים מאוד נהרו אליה מרחוק ומקרוב, ואף שיחים ערבים ממדינות הסביבה פקדו את המקום, ולא אחת נראו במקום מחזות לא שגרתיים, כגון שיח ערבי המחזיק בידו סוס ערבי גזעי ויפה כמתנה לד"ר טיכו על ריפויו שלו או של בן משפחתו. אף המלך חוסין הראשון היה בין מטופליו של הד"ר טיכו, הד"ר טיכו טיפל בכולם גם בחסרי האמצעים, ומנהג התפתח לאלו שלא מצאו ידם, לשלם לד"ר טיכו במתנת חנוכייה, כך צבר טיכו חנוכיות רבות, שחלקם מוצגים עד היום בקומתו השנייה של הבית. בהמשך התפרסם גם הבית כמקום תרבות והוויה ומרכז תרבותי וחברתי של כל המי ומי בירושלים, ובו קיימו אירועי תרבות, קונצרטים, ואף מפגשים פוליטיים של תנועת 'ברית שלום' בה היו חברים בני הזוג.
הד"ר טיכו נפטר בשנת 1960, ורעייתו אנה המשיכה לגור בבית עוד 20 שנים תמימות. בשנים אלה הקדישה את זמנה לציור, בעיקר רישומי פחם של נופים, ורוב יצירותיה הוצגו במוזיאון ישראל. עקב היות הזוג טיכו חשוכי בנים, הורישה אנה טיכו את הבית והגינה למוזיאון ישראל, בבקשה להפכו למרכז תרבות ירושלמי. המוזיאון מפעיל במקום מסעדה, תצוגות קבועות מתחלפות של אמנים צעירים, ספריית אמנות קטנה וחנות מזכרות.
הרחבה
אותו ד"ר טיכו אף מונצח במערכונו הידוע של שייקה אופיר " ציונה והעין המקולקלת"
סיווג: אתר היסטורי
נגישות:
מקור:מאיר רוטר, Elish25, ליאו, שמעון כהן
תאריך עדכון: 2/13/2017 11:00:47
קישורים חיצוניים
