צומת מלאכי - קסטינה
מתוך עמוד ענן
58 מ'
תקציר
קסטינה (قسطينة) היה כפר ערבי על אם הדרך מעזה ליפו וגם מעזה ללטרון ומשם לירושלים. עד היום מוכר המקום כצומת קסטינה.
"קסטינה" - על שם הכפר שהיה בנוי כולו מחימר (טין-طين- בערבית) ומכאן שמו
"קסר-אל-טינה", כלומר "ארמון החימר".
לפי מפה בריטית השרידים האחרונים של קסטינה היו כחצי קײמ צפונה צמוד לכפר אחים וחלקם בבית העלמין. היום המקום משמש מזבלה
הרחבה
ב-9 ביולי 1948 במהלך קרבות מלחמת העצמאות, הכפר התרוקן מתושביו ותושביו ברחו בעיקר לעזה. במקום שבו שכן הכפר נמצאים היום היישובים קריית מלאכי, כפר אחים, כפר ורבורג ואביגדור.
ב-1938 במהלך המרד הערבי הגדול השתתפו תושבי הכפר בקרב צומת מסמיה בו תקפו הערבים עובדי חברת חשמל וכמה נוטרים והרגו אותם.
בשנת 1942, ימי מלחמת העולם השנייה, הוקם בסמוך לכפר שדה תעופה צבאי עבור חיל האוויר המלכותי הבריטי, שנקרא "RAF Qastina", שהפך ברבות הימים לבסיס חצור של חיל האוויר הישראלי.
במקום שבו שכן היישוב, נמצא כיום צומת מרכזי הנקרא בפי רבים "צומת קסטינה" המחבר בין כביש 40 וכביש 3 ובו נמצאת תחנת אוטובוסים מרכזית. שמו הרשמי של הצומת הוא "צומת מלאכי" על שם קריית מלאכי הסמוכה. השטחים בהם שוכנות כיום קריית מלאכי ובאר-טוביה הם אדמות "קסטינה" לשעבר אשר נקנו בשעתו ע"י הברון רוטשילד הוא "הנדיב" הידוע למטרת התיישבות יהודים. בשנת 1887 באו 25 המשפחות היהודיות הראשונות למקום, לאחר ששילמו במיטב כספן עבור האדמה שקבלו מאת הברון על מנת "לעבדה ולשמרה". אולם לא כך חשבו פקידי הברון (פיק"א) שסברו כי על המתנחלים לעבוד שם כשכירי יום תחת פיקוח מומחי הברון. עשרים משפחות לא יכלו לקבל גזירה זו, קיבלו כספיהן בחזרה ושבו על עקבותיהן. אל חמש המשפחות הנותרות הצטרפו כעשרים פועלים רווקים שבאו לקסטינה לעבודה עמהן יחדיו בתוך ים של כפרים ערביים עוינים מכל צד.
האיבה מסביב, הניתוק מכל ישוב, קשיי החיים, ובעיקר מחסור במי-שתיה הכריעו את המתיישבים הראשונים ומקץ שנתיים עזבו את המקום. גם נסיונם של אנשי גדרה לעבד את המקום נדון לכשלון מפאת ריחוק המקום מיישובים.
הבתים ניטשו והאדמות שממו עד שבאו חובבי ציון וקנו את כל הקרקע מידי הברון ופקידיו. בראשית שנות התשעים של המאה ה19 עלו למקום מנבחרי הפועלים שבמושבות יהודה ויסדו את המושבה "באר טוביה".
בשנת 1912 החל השלב המעשי הראשוני וקבוצת קסטינה עלתה למקום.
אנשי קבוצה זו החיו את המקום והכניסו בו צביון עברי לאומי שיודע להתמודד עם העויינות של הכפרים הבדווים. הקבוצה הכניסה שינויים חשובים בעיבוד המשק, בהחדרת גידולים חדשים ואף הקימה רפתות ולולים. אולם בטרם התבסס הישוב פרצו בארץ ישראל -מאורעות תרפ"ט - 1929 ואלפי תושבי הכפרים הערביים כיתרו את המושבה החדשה להכחידה. איכרי המושבה ניסו לעמוד על נפשם אולם הצבא והמשטרה הבריטיים פינו את הישוב. רכוש המושבה הופקר והבתים וכל אשר תוכם נבזזו.
בקיץ 1931 שבו המתיישבים אל אדמתם, התיישבו בבתיהם ההרוסים וחידשו את עבודת האדמה, ושוב ראו ברכה בעמלם ושווקו תוצרתם אף לתל-אביב ירושלים וחיפה.
המצב הביטחוני הקשה בארץ באותה תקופה חייב את התושבים ללמוד לאחוז בנשק ורבים מהם הצטרפו ל"הגנה", איתרו כלי נשק ותחמושת והתאמנו בשימוש בהם. גם ילדים ונשים נרתמו למשימה זו. התארגנות זו עמדה לתושבים במאורעות 1936, ומנעה מהכפרים הערביים לנסות להחריב שוב את המושבה.
בין יתר מחנות הצבא שהקימו הבריטים ברחבי הארץ היה גם מחנה "קסטינה" ושדה התעופה הסמוך לו. אלו שמשו נקודות מפתח חשובות במלחמה שעתידה היתה לפרוץ בחודש מאי 1948 - מלחמת העצמאות.
סיווג: אתר היסטורי
נגישות: הכל
מקור:Urijjj, שיא טופ, Tzafrirt1, היסטוריה על המפה, שלוממן
תאריך עדכון: 9/10/2018 03:29:32
קישורים חיצוניים
