חורבת לטטין
מתוך עמוד ענן
774 מ'
תקציר
חורבת א-לטטין אתר המיל התשיעי אתר ארכיאולוגי שנחפר ע"י קמ"ט ארכיאולוגיה בשנת 1995. לטטין, חורבה זיהוי הדרך הרומית ירושלים-לוד במפת מידבא
רשימת החופרים:
יחיאל זלינגר
שתי דרכים ממלכתיות קישרו בין לוד לירושלים. דרך אחת מלוד דרך מודיעין משם לבית חורון ועד לירושלים ודרך נוספת מלוד דרך אמאוס משם לאבו גוש ועד ירושלים. שתיהן השתלבו במערכת הדרכים הרומית המסועפת שנסללה ברחבי ארץ ישראל כולה. מידע רב אודות דרכים וישובים בתקופה הביזנטית נגזר ממפת מידבא. מפה זו כוללת גם מידע על הדרכים הנדונות כאן. המפה, שנחשפה לפני 100 שנה, על רצפת פסיפס בדרום ירדן מתארת את "ארץ הקודש", כפי שהייתה מוכרת בחציה השני של המאה הו'. ירושלים מופיעה במרכז המפה ובסמוך לה מופיעים שני אתרים המזוהים כתחנות דרכים שהיו חלק מהדרך היורדת מירושלים לשפלה. האחת היא TETARTON TO (דהינו "הרביעי") והשנייה היא (TON)ENNA TO (דהיינו "התשיעי"). החפירה בחורבתת לטטין במהלך חודש יוני 1995 נערכה חפירת בדיקה בחר' לטטין (נ.צ. 16600-14180) הסמוכה לכביש בית-חורון היורד מהרי ירושלים אל השפלה. עם סיום החפירה הסתבר כי למבנה שני שלבים עיקריים:
שלב א השלב הראשון, ובו כנסיה בתבנית של בזיליקה, שאליה צמודים מספר חדרי ספח. לדעתנו בניין הכנסייה שולב בתוך מכלול גדול יותר ששימש כתחנת דרכים. בניית תחנת הדרכים מתוארכת לתחילת המאה החמישית. השרידים - בצמוד לקיר המזרחי של המבנה ניתן להבחין בברור בחלוקה האופיינית לכנסיות בתקופה הביזנטית של מרחב המזבח שבחזית האפסיס במרכז ושמני צידיו שני חדרי הפולחן הנלווים- הדיאקוניקון והפרוטזיס. ברצפת האפסיס המרכזי התגלתה רצפת פסיפס צבעונית שבמרכזה תשליב מסובך בנוי כמקלעת רבועים התחום בדגם צמה בצמוד ומדרום לכנסיה נחשפה חצר גדולה התוחמת שטח בן מספר דונמים, אשר שער הכניסה אליה היה בקיר הדרומי - אל מול הדרך הקדומה שעברה בסמוך. בתוך החצר ניתן להבחין בקירות חלוקה פנימיים אך לא חפרנו במקום. שלב ב בשלב השני מתוארך לתקופה המוסלמית הקדומה. בשלב זה הוצאה הכנסייה מכלל שימוש, ותכניתה השתנתה. בחלל הבניין נבנו קירות תוך שימוש וניצול של האלמנטים הארכיטקטוניים שהיו בכנסיה כמו למשל שימוש בשבר סורג מאזור המזבח כאבן סף באחת הכניסות המאוחרות או חלק מעמוד שיש מגולף שנמצא בבסיס אחד הקירות. כתוצאה מהחלוקה השונה של חלל הכנסייה נהרסה חלק ממרצפת הפסיפס הלבנה, ובמקומה הוקם מתקן סחיטה כחלק מבית הבד שנבנה באחד מחדרי השירות המקוריים. תפקוד החצר לא ניכר שינוי והיא המשיכה לתפקד כמקום מחסה לעוברים בדרך. על פי העדויות הנומיסמטיות והקראמיות יצא הבניין מכלל שימוש במאה הט' לספירה. דיון
הצעה הראשונה לזיהוי האתר כתחנת דרכים ביזנטית מופיעה בספרו של פ' תומסון LOCA SCANTA. אבל כתב ב- 1911 מאמר נרחב ומעמיק , לפיו הדרך המופיעה במפת מידבא היא הדרך מירושלים לאבו-גוש ומשם לאמאוס וללוד. לדעתו תחנת המיל התשיעית נמצאה באזור הכפר הערבי אבו ג'וש שבו ובסביבתו נתגלו שרידם ארכיאולוגים רומים. לשיטתו תחנת המיל הרביעי הייתה בקולוניה (מוצא). בעבודות מאוחרות יותר תיקן אבל את הצעתו הראשונה והציע שחר' לטטין היא תחנת המי התשיעי מירושלים לאמאוס.
ג' דלמן ביקר באתר בח'רבת לטטין בשנת 1913 והוא מציין כי פרוש השם לטטין הוא כבשני סיד ואכן הוא מצא שני כבשנים באתר. במערב האתר הוא מדד קיר ישר באורך 41.60 מ' (כנראה שזהו הקיר הדרומי של חצר התחנה, אותו חשפנו בחפירתנו) ובמזרחו הוא מתאר בריכת מים חצובה בסלע בגודל 11X8.65 מ' ובעומק 3 מ'. אלט ביקר בחורבה ב 1926 והציע את הזיהוי של האתר עם TO ENNATON אם כי הוא מציין שהמיקום נמצא "כארבע מאות מטר מדרום להתפצלות הכביש ירושלים-לוד וירושלים-שכם שם הוא אמור להיות". קוהל ומינהולד כתבו ב 1929 שני מאמרים על הדרכים הרומיות והתחנות הסמוכות להן. במסגרת מחקרם הם ערכו סקר מדוקדק באתר בו הבחינו, בחלקו המערבי של האתר, בשטח בגודל 100X30 מטר התחום ע"י קיר ברוחב 1.10 מטר ובכניסה ברוחב 4.50 מטר המובילה אל תוך המתחם אולם הם לא הבחינו בקירות חלוקה פנימיים. גם הם מזכירים את בריכת המים החצובה שבמזרח האתר. מפקחי אגף העתיקות המנדטורי הרבו לבקר באתר (אולי בגלל קרבתו לדרך הראשית היורדת לשפלה) ובתיק הארכיון מופיעים בקורים סדירים שלהם וכן מספר רב של צילומים. באחד מביקוריהם יש דיווח על מערת קבורה שנחשפה על ידי חקלאים שעבדו מצפון לאתר המרכזי. על פי השרטוט שמצורף לדו"ח וכן מהממצאים עולה כי מדובר במערת כוכים מתקופת בית שני בה נמצאו כלי זכוכית, כלים וכן גלוסקמה מעוטרת. מיכאל אבי יונה שעסק בתרגום ובפירוש מפת מידבא קיבל גם הוא את הזיהוי של חורבת לטטין כ"טון אנטון" ואף הוסיף שניסיון הזיהוי הראשון של אבל באבו גוש אינו מתקבל על הדעת, כיוון שאיננו סמוך לכביש בית חורון כמו שאר האתרים שמופיעים באותו אזור במפת מידבא. סוקרי סקר החירום 1967 זיהו באתר רק את החווה, אך הם לא התייחסו כלל לשרידים של מבנה תחנת הדרכים והחצר הסמוכה לו. הקרמיקה שנאספה על ידם זוהתה כפרסית וביזנטית.
לאחרונה יצא לאור מחקר חדש ומקיף על הדרכים לירושלים שנכתב ע"י משה פישר בנימין איזק וישראל רול. בדיון ובהתייחסות לאתרים הרבים שבסמיכות לדרכים עולה הטענה כי הדרך החשובה והמרכזית הייתה בנתיב הדרומי דהינו דרך אמאוס-אבו גוש-ירושלים.
גישה זו שוללת את הדעה הרווחת במחקר כיום והיא חוזרת להצעתו הראשונה של אבלSPAN lang
הרחבה
סיווג: אתר ארכיאולוגי
נגישות:
מקור:שי לסלו, עמית הורן, מאיר רוטר, Moshe37, Larrys277
תאריך עדכון: 9/25/2022 09:21:10
קישורים חיצוניים
