|
ואלה תולדות
בשנת 1998 לאחר האליפות האחרונה … ואלה תולדות
בשנת 1998 לאחר האליפות האחרונה של Jordan בnba(תמיד הייתי בעד האנדרדוג),החלטתי לשנות את חיי , מרפתן בכיר ומאמן כדורסל מתוסכל,להתעסק בתיירות שתביע את כישורי הנסתרים פה באזור.
לאחר חיפושים והתלבטויות, בין טיולי סוסים לפארק דייג בירדן.החלטתי על מיזם של מרכבות סוסים.
חיליק מדגניה א המליץ לי על סוחר סוסים טברייני ששמו קובי מזרחי הידוע בפי כל "קובי זבלה"או "קובי המניאק".
ממנו קניתי סוס עגלה ריתמה ועגלה נוצצת של נחמן מאומן.
לסוס קראתי "שם" ,והתחלתי את פרקי כעגלון בשדות העמק.
האכסניה והיציאה היתה מהאורווה של חיליק בדגניה א.
עם הרבה קפה וחכמת חיים המליץ לי אותו יחיאל חיליק שיש סוס ב"אוהל השלום" מעל המושבה מנחמיה,שסבא של הסוס עלה מבלגיה מגזע שאייר מיוחד לעגלות, והוא יתאים למיזם.
בפגישתי הראשונה עם הסוס, הוא היה כחוש ורזה וסבל מחוסר תזונה כמו במחנה ריכוז.הוא הסתכל לי בעיניים, חש בהזדמנות חד פעמית שתשנה את חייו. ואכן קניתיו מבעליו במחיר מגוחך, והובלתיב גרור אחרי העגלה עם "שם", ממנחמיה לעבר האורווה של חיליק בדגניה א.
הסוס היה חלש בצורה קיצונית, אך לזכותו היו שלוש מעלות.
1 רגליו ופרסותיו היו יציבות ונקיות מדלקות, ונאחזו טוב וסימטרי בקרקע.
2 צוארו תמיד היה זקוף וגאה .
3 ייחוסו המשפחתי מצד אביב כסוס בלגי ענק ושקט, וצד שני גזע ערבי טהור,שחסין לאקלים החם של עמק הירדן ובעל סיבולת גבוה.
למרות זאת אחי הגדול מורי ורבי לעיניני סוסים טען" שזה הסוס בחיים לא יסחוב עגלה".
מבטו של חיליק בסוס כבן השב הביתה פוגגו את חששותי לגביו.
במשך חודשיים תוך כדי אכילה באבוס המשותף עם שאר הסוסים. כשהוא מחכה שהעדר יצא לחצר, משלים הוא שעות אכילה נוספות, מתמלא ומתחזק. אני באותו זמן יצאתי למילואים בתל פארס,חיליק אילף אותו למשוך עגלה.
עם הזמן נבנתה לו עגלה לפי מידותיו הברוכות, שיכולה להכיל 10 נוסעים.
כשהשתחררתי מהמילואים, התחלתי לאמנו במשך שבועות עם העגלה.וכשהובלתי משפחות לעבר ואדי פיג'אס, שאלו אותי לשמו. השם הראשון שעלה לי בראש היה "שמעון" וזה היה שמו.
עם הזמן עברתי לחוות ביתניה ליד קבוצת כנרת.כשהקיץ הבטיח ביקוש רב לטיולים,העסק הורחב לכמה מרכבות, כשבראש החבורה בולט בגדולתו שמעון שהיווה ספינת הדגל ודוגמה לכל סוס שנרתם לטובת החוויה.
שמעון ניחן בשמיעה וקצב מוזיקלי.כשמיטב שירי הארץ חוברו על עמק הירדן ונופיו ועל עגלה עם סוס. לכן הוא ראה ובעיקר שמע את מקצב השירים וידע להתאים את עצמו עם הדרך, לקולות הפרסות וכך השירים והסיפורים היו נשזרים כאילו הם נכתבו כאן ועכשיו.
זו היתה גדולתו. תגליתו המרשימה היה התכנסות תחת עץ האיקליפטוס ענק, שמצוי ליד נחל יבניאל.
שמעון. היה עוצר ,נושם עמוקות, זוקף את צווארו ואוזניו ומפנה את מבטו לעבר הילדים השובבים, בואו ועלו על גבי. כזה הוא היה תמיד נתינה ועשיית טוב.
כך במשך שנתיים של עבודה שהיווה דוגמה ומופת.
בשנתו העשירית לחייו לטיול שבו יצא, נשברו שני הייצולים של העגלה ופגעו בשתי רגליו האחוריות. הוא איבד הרבה דם ובכוחותיו האחרונים הצליח להגיע לאקליפטוס שכה אהב. עיניו הזוהרות כבו וביקשו להיקבר ליד העץ.
כאן הוא נטמן כשרוח ערבית צוננת חולפת בין העלים של האיקליפטוס ומשרה את הרוגע והקסם ששמעון הצית בחייו הקצרים בעמק הירדן.
ביום השנה למותו(ט"ו באב) חיליק עם חברו הטוב ראובן מדגניה ב, שהביא את סבא של שמעון מבלגיה. הנציחו את זכרו, במצבה משיש המסותתות על שני סלעי בזלת , כיאה לחלוץ מהעליה השניה ובה כתוב
"קבר שמעון הצדיק
מסירותו בעבודה
הובילה אותנו בדרך" ון הצדיק
מסירותו בעבודה
הובילה אותנו בדרך"
|
Description
|
