|
קבר דוד המלך השוכן בפסגת הר ציון, מציין את … קבר דוד המלך השוכן בפסגת הר ציון, מציין את המקום בו על פי המסורת היהודית וכן שאר הדתות, נקבר דוד המלך לפני כ-3000 שנה.
על מקום קבורתו של דוד המלך אנו קוראים בתנ"ך "וישכב דוד עם אבותיו וייקבר בעיר דוד" (מלכים א', פרק ב). מן סיפורי קבורת מלכי יהודה אנו לומדים כי בעיר דוד היו שלושה מתחמי קבורה ממלכתיים על פי ענפי משפחות המלוכה השונות ( על פי ספר דברי הימים אחזיה ויואש לא נקברו במתחם המוכר). המתחם אמור להיות בעיר דוד שבתקופת דוד המלך השתרעה ברובה על הגבעה הנמצאת ממזרח לעמק הטירופאון מדרום להר הבית, לצין כי למרגלות עיר דוד בנחל קדרון נמצאו כמה מתחמה קבורה מפוארים ובהם של בת פרעו או של יהו אשר על הבית, מה שמלמד כי קבורה ממלכתית התקיימה בסמוך ולמרגלות העיר, מן המדרש למדנו כי דוד המלך נקבר בתוך תחומה של העיר שלא כאחרים שעל פי המסורת היהודית לא נקברים בתוך העיר אלא מרוחקים ממנה 50 אמה. ובכל מקרה אין הגיון בהרחקת מתחם קבורתו של דוד עד הר ציון. בתקופת בית שני עוד היו קברי בית דוד ידועים. והם מוזכרים בספר נחמיה כנקודת ציון ידועה ולמעשה האתר היה מוכר לתושבי ירושלים לפחות עד שלהי תקופת בית שני, ויוסף בן מתתיהו אף מספר על מספר כי פעמים הקברים נבזזו כדי לשלם חוב מלכותי, תחילה על ידי יוחנן הורקנוס, שהוציא מהקבר שלושת אלפי כיכרות כסף, שבהם שיחד את אנטיוכוס השביעי כדי שיסיר את המצור מירושלים. וכך גם המלך הורדוס שבזז את הקבר... (קדמוניות טז, ז)
גם בתוספתא למסכת בבא בתרא (א, יא) נכתב, "קברי בית דוד... היו בירושלים ולא נגע בהם אדם מעולם". עוד נזכר קבר דוד במקורות עתיקים נוספים כגון נחמיה ג, הברית החדשה וכן בדברי היסטוריונים רומיים. חורבן בית שני בו יכול ונהרס המתחם, או הוסתר במכוון, השכיח את מיקומו מהמסורות ולא היו עוד שיכלו להצביע עליו.
הראשון לזהות את קבר דוד במיקומו הנוכחי היה אל-מוקדסי במאה העשירית לספירה, מה שמלמד כי המסורת הראשונה למקום הינה מוסלמית, במאה ה-12 מסייר במקום בנימין מטודלה וכותב על המסורת הנוצרית לזהות במקום את מקום קבורתו של דוד המלך, כך אנו למדים כי גם הנוצרים זיהו במקום את קברו, אך אין זה ברור האם מטודלה מכחיש את המסורת בשל הוספתו את המשפט "ואין המקום ידוע" מכל מקום המסורת החלה לתפוס תאוצה עד כדי מריבות בין היהודים והנוצרים על המקום, סכסוכים שבגינם החליט הסולטאן הממלוכי (בשנת 1452 לערך) להוציא את החזקה במקום מידי שני הדתות ולהעבירה לידי המוסלמים. המוסלמים שהפכו את המקום למסגד אז נבנה גם הצריח המפורסם על גגו, ומנעו כניסתם של בני הדתות האחרות למקום (למעט חריגים כגון ביקורו של מונטיפיורי בשנת 1893) בתקופת ממשלת המנדט, שוב הותר ליהודים ולנוצרים לבקר במקום, אלא שהם נאלצו לשלם כסף תמורת זכות הביקור, רק לאחר הקמתה של מדינת ישראל בשנת 1948 ושחרור הר ציון, שוב יכלו כל בני הדתות לבקר במקום באופן חופשי, ועד לשחרור העיר העתיקה והכותל במלחמת ששת הימים, היה האתר לתחליף ולמוקד עליה לרגל של יהודים רבים, שממרפסת גג הקבר צפו בערגה אל מקום הכותל והר הבית, נשיא המדינה דאז, יצחק בן צבי, אף קבע את משרדו על גג המבנה, במטרה למשוך מבקרים למקום. באותם ימים התפתח מנהג, הקיים עד ימינו והוא לפקוד את קבר דוד המלך בחג השבועות, בו על פי המסורת נפטר דוד, ולהדליק ק"ן (150) נרות, לציון מספר מזמורי התהילים, המיוחסים לדוד.
בקבר דוד נערכו כמה חפירות, על רובם למדנו ממסורות מוסלמיות (ואף מעט יהודיות) ואגדות עם בהם סופר על ניסיונות של אנשים להיכנס למערת הקבר ועל דברים נוראים או נפלאים שאירעו להם, מסיפורים אלו למדנו כי מתחת למצבת הקבר קיימת מנהרה ארוכה המובילה לחדר סגור. ב-1859, נערכה חפירה מתועדת (חלקית) ראשונה, בחפירה מתחת למצבה נתגלה פתח המוביל אל מערה רחבה, ין בידנו ממצאים נוספים מסקר/חפירה זו. בשנת 1951 חקר ד"ר דוד פינקרפלד את המבנה, וכאשר חפר לעומק של כ-70 ס"מ מתחת למרצפות, גילה רצפת פסיפס צבעוני. פינקרפלד תיארך את הפסיפס ואת הגומחה בקיר לתקופה הרומית, בעוד שאת המצבה עצמה ושאר קירות המתחם הינם תוספות מאוחרות. מוטיבים אלו, בנוסף לעובדה שהגומחה פונה לכיוון הר הבית, הובילו את פינקרפלד למסקנה כי הגומחה הנה היכל (ארון הקודש) של בית כנסת עתיק ששכן במקום. בהמשך נערכה חפירה במרחק כ-50 ממקום הקבר, שחשפה מערת קבורה עתיקה. זו תוארכה לימי מלכי יהודה, והחופר ד"ר גבריאל ברקאי מן האוניברסיטה העברית, העריך כי ייתכן שבמערה זו ניתן לתלות את מסורת הקבורה המלכותית במקום מימי שושלת דוד המלך.
כתובת: בהר ציון, בין מוזיאון מרתף השואה וכנסיית דורמיציון
שעות: 8:00-18:00, כולל שבתות וחגים יהודיים
טלפון: 02-6262341 או 6033* מכל טלפון
אוטובוס: קו 38 לרובע היהודי
תשלום: ללא תשלום טובוס: קו 38 לרובע היהודי
תשלום: ללא תשלום
|
Description
|
