|
במערה אחת התגוררו שני צדיקים. פעם בשבוע הי … במערה אחת התגוררו שני צדיקים. פעם בשבוע היו נוהגים לרדת העירה כדי לקנות לעצמם מזון למשך כל השבוע. באותה עיר
עצמה התגורר מלך שאהב את הצדיקים האלה וחפץ ביקרם. מה עשה? הוציא צו למוכרי המזון בזו הלשון: "תנו אוכל לצדיקים בלי
כל תמורה כספית", שכן המלך ביקש להתברך בהם.
באחד הימים הצטרף אל השניים צדיק שלישי, ולו בת קטנה. מכיוון שרצה כי תבוא אתו, ומכיוון שמבחינה דתית אסור לבת לגור
עם צדיקים, לא סיפר לצדיקים כי היא בת , אלא הודיע להם: "בני הוא".
חלפו שנים והבת גדלה ותהי ל "צעיר" יפה תואר. יום אחד ירדו ארבעת הצדיקים לעיר. ראתה בת המלך את "הצדיק הצעיר"
והזמינה אותא לארמונה.
"שא נא אותי לאשה" התחננה, "ונחיה בארמון אבי". סירב הצעיר, דחה את בקשתה ואמר לה: "צדיקים אינם מתחתנים".
משלא הצליחה בת המלך לשכנעו לשאתה לאשה, שכבה למחרת היום עם אחד ממשרתי הארמון והרתה לו.
דבר ההריון נודע לאביה והוא תהה: "מה פשר הדבר?".
ענתה לו: "הצדיק הצעיר שבא לארמון לפני כמה חודשים אנס אותי ".
כעס המלך על ארבעת הצדיקים וגירשם מן המקום.
אך מאז ניחתו על העיר פורענויות רבות.
התחרט המלך על מעשהו, סלח לצדיקים והחזירם למקומם. והנה מלאו ימיה של בת המלך ותלד בן.
פקד המלך: "זרקו אותו אל היער ויחיה שם !".
מילאו משרתיו את הצו והרך הילוד הושלך ליער. באה איילה אחת, הניקה אותו ויגדל ויהי לאיש.
כעבור שנים אחדות הרגיש "הצדיק הצעיר" )הלא היא בת הצעיר( כי קרבו ימיו למות . פנה אל אביו ואל שני הצדיקים וביקש
מהם: "לפני שתרחצו את גופתי, אחרי מותי, הזמינו נא את המלך לכאן".
ותמות בת הצדיק...
מילאו הצדיקים את בקשת המנוחה והזמינו את המלך. בא המלך אל מקומם והנה הצדיק הצעיר, אשר העלילו עליו עלילת שווא,
אינו זכר אלא נקבה ...
בכה המלך וידע, כי אותו צדיק זכאי הוא, וכי בתו שיקרה לו. חזר אל ארמונו וציווה לתלותה.
לימים הצטרף צעיר אחר, הלא הוא בנה של בת המלך, שהושלך בהיוולדתו אל היער, אל שני הצדיקים במערה.
הנוסח השני
הסיפור נסב סביב שבעה )ויש גורסים - עשרה( אנשים מ "בני ישראל " שהצטיינו בזמנם בחסידותם ובאורח חייהם הסגפני )עובאד(.
החבורה נחלקה לשתי קבוצות, שהתחלקו בתפקידיהן לסירוגין:
בשעה שהקבוצה האחת שקדה על עבודת האל, עסקה הקבוצה האחרת בהתקנת מחצלות, שנמכרו לאחר מכן בעיירה בניאס
הסמוכה. בתמורתן רכשו שעורה ושמן לאפיית לחם לקיום בני החבורה. החסידים התגוררו בסוכות ולבשו בגדי קש "עד כי התקלף
עור בשרם". שמעם של שבעת החסידים המופלאים הללו הגיע למלך ישראל, שהיתה לו בת קטנה יחידה. ליבו של המלך נמשך
לחסידים האלה, ואף בו גמלה ההחלטה לנטוש את ממלכתו "ואת הבלי העולם הזה, שהוא בר חלוף." בתו של המלך הפצירה בו
לקחתה עמו, והמלך תפר לה, אפוא, בגד שעיר, ששיווה לה מראה של עלם זכר, כדי שהחסידים לו יתנגדו לנוכחותה, שכן "אין יאה
לנשים להימצא בחברת גברים".
שבעת החסידים שמחו על הצטרפותם של האב ושל "בנו", ומעתה אף חסכו מעצמם את הטרחה שבהליכה לבניאס, שה "עלם" קיבל
עליו. בדרך זו הוסיפו העניינים להתנהל גם לאחר שהאב המלך הלך לעולמו.
ויהי היום, ו"העלם" הלך העירה כמנהגו, למכור מחצלות. ראתה אותו בת המלך, והוקסמה מיופיו ושלחה להזמינו באמתלה
שבארמונה יש ילד גוסס, ו"מי כמוך, החרד לדבר האל, ראוי לשנן דברי אלוהים, בפי הילד הגוסס בטרם ימות?". כשבא "העלם"
לארמון נעלה בת המלך את שעריו וניסתה לפתותו, אך "העלם" לא נענה להפצרותיה. או אז "הבטיחתהו " בת המלך, שעוד תנקום
בו את ניקמתה, ו"העלם" חזר לחבריו ולא סיפר להם את אשר קרהו.
בת המלך הנוקמת פיתחה את אחד מאנשי החצר לשכב עמה, והאשימה את "העלם" במעשה זה. המלך, שנתקף חמת זעם, ציווה
להביא בפניו את "העלם" כבול באזיקים האשימו בצביעות. "אתה חסיד כלפי חוץ, אך פרוץ בסתר", אמר לו וגזר עליו גלות ממושכת.
אבל "העלם" הוסיף לשתוק ולא גילה את סודו. כשנולד תינוק לבת המלך לאחר מספר חודשים, שלחו המלך אל "העלם", בראותו בו
את אביו. מאחר שבכי התינוק והדאגה לפרנסתו הקשו על "העלם" החסיד להקדיש את כל זמנו לעבודת האל, נשא "העלם" תפילה
אל "אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב", והאל נענה לתפילתו והורה למלאך גבריאל לשלוח איילה כדי שזו תטפל באותו תינוק.
"בי נשבעתי", אמר האל לפי אותו סיפור, "אף אם תבקש נערה זו שאעתיק את ההרים ממקומם, ראוי שאעשה כן, מתוך הוקרה לה".
האיילה גידלה את התינוק עד שבגר והיה לנער, ואז הפריעו משחקיו של הנער ל "חסיד" והוא שוב נאלץ להתפלל לאל שיושיענו אף מ
"צרה" זו. ואכן, האל נענה לתפילתו ונטל את נשמת הנער. כששמע המלך על היענותו של האל לתפילותיו של "החסיד", החליט מיד
למחול לו ולאפשר לו לחזור לחבורת רעיו החסידים.
מקץ פרק זמן קצר חלה "החסיד" ונטה למות. הוא קרה לשבעת חבריו וציוום לאמור: "שוו את האל לנגדכם תמיד! הנני מצווה אתכם
לקבור אותי בבגדים אלה שעלי!" נחרדו שבעת החסידים לבקשה זו, שכן נוהגים היו להחמיר בטהרת המת, והפצירו בו לשנות את
החלטתו, "ובפרט שאתה חסיד".
נענה "החסיד" לבקשתם, אבל התנה את המעשה ואמר: "קודם לכן על הגדול שבכם לחתוך את בגדי העליון בסכין, להתחיל בקצה העליון
של הבגד ולהמשיך לכיוון החזה".
ואכן, משמת "החסיד" ניגש הגדול שבחבורה לעשות כמצוותו, והנה התברר לו לתדהמתו שאין "החסיד" אלא... נערה. חבריו התקשו
להאמין לסיפורו וביקשוהו לשוב ולהביט במת, אבל הלה סירב לעשות כך ואמר: "כלום אינכם יודעים שעל ראיה ראשונה האל מוחל אבל
השנייה נחשבת לחטא חמור? "מיד הוזעקה למקום אשת המלך כדי לבדוק את הגופה, וזו אכן אישרה שאין "החסיד" אלא נערה. המלך
הנדהם, שביקש לכפר את מעשהו כלפי הנערה, הציע שילבשוה תכריכים שהוא יעניקם, אבל בשעה "שסיימו לרחוץ אותה, ובאו
להלבישה את תכריכי המלך, כבר היתה הנערה לבושה בתכריכים מגן עדן, שהעיניים סונוורו מאורם, וריחם היה כריח המושק".
איש הדת שבא לערוך את התפילה לפני קבורתה נסוג לאחור בבהלה וסיפר, כי ראה "פרש רוכב על סוס אביר אדום ובידו חרב יוקדת אש
להבה".
משהתקרב ביר אדום ובידו חרב יוקדת אש
להבה".
משהתקרב
|
LongDescription
|
