|
הקמת חניתה, ב- 21 במרץ 1938, נחשבת לאחד מש … הקמת חניתה, ב- 21 במרץ 1938, נחשבת לאחד משיאי המאבק להתיישבות טרם קום המדינה. באותם ימים (שנת 1938), המרד הערבי עדיין נמשך, ולא היו כלל יישובים יהודיים בהרי הגליל המערבי. ועדות בריטיות שתכננו את חלוקת הארץ (ועדת פיל וועדת וודהד) המליצו על חלוקת הארץ והכללת אזור זה במדינה הערבית, ועל היהודים הוטלו איסורי רכישת קרקע בחלקים נרחבים של הארץ. בתגובה לכך, פעלו מוסדות היישוב להקמת יישובים חדשים באזורים נעדרי אוכלוסייה יהודית, ולחזק את ההתיישבות.
היישוב העברי הקרוב ביותר היה המושבה נהריה, במרחק כ- 15 ק"מ. הכביש הקרוב ביותר היה "כביש הצפון" לאורכו הוקמה גדר למניעת חדירת כנופיות מלבנון. אדמות חניתה סמוכות לגבול, והאתר שיועד להקמת היישוב נמצא גבוה ומבודד בהר.
מסיבות אלו, הוחלט שלא כמקובל, לבצע את העלייה לאדמות בשלבים, ולהקים תחילה מחנה ארעי בחניתה תחתית. שם היישוב נגזר משמן של שתי ערים בתחום צור, בהן גרה אוכלוסייה יהודית, ולכן חלו עליהן חלק מהמצוות התלויות בארץ. ערים אלו מוזכרות במקורות בשמות "חנותא עלייתה" ו"חנותא ארעייתא" או "חניתא עלייתה" ו"חניתא ארעייתא" - "חניתה עילית" ו"חניתה תחתית". חניתה הקדומה זוהתה בח' חנותא, הממוקמת כיום בתחום קיבוץ חניתה.
במבצע העליה השתתפו כ 500 איש והציוד הועמס על גמלים וחמורים וכבר בלילה הראשון הותקפו, יעקב ברגר ויהודה ברנר נהרגו בהתקפה.
ההעפלה ליישוב הקבע בחניתה עילית (מבנה האבן שעמד בראש הרכס) בוצעה לאחר כשבועיים וחצי. במקום נותר מחנה מכי"ם. לאחר כשבועיים וחצי. במקום נותר מחנה מכי"ם.
|
LongDescription
|
